פסק-דין בתיק ע"ע 156-09

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר

1.     לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (עב 2035/00; השופט אייל אברהמי), בו נדחתה תביעת המערערים לכלול את רכיב הפרמיה ששולם להם, לצורך חישוב גמול השעות הנוספות לו היו זכאים, ולצורך חישוב פדיון החופשה לה הם זכאים.

2.     בשל פטירתו של נציג הציבור, מר יהודה בן הרוש ז"ל, שישב בדין בהליך זה, מינה בית הדין במקומו את נציג הציבור מר שלום חבשוש, ללא התנגדות הצדדים.

הרקע העובדתי

3.     המערערים הם קבוצה המונה כ- 2,500 איש שעבדו בעבר במשיבה (להלן - בזק), ופרשו ממנה במועדים שונים.

4.     החל משנת 1994 ועד למועד פרישתו של כל אחד ואחד מהמערערים, שלמה בזק למערערים רכיב שכונה "פרמיה". לידתו של רכיב זה בהסכם קיבוצי מיום 15.8.1994 (להלן - ההסכם הקיבוצי) אשר ביטל, הלכה למעשה, את שכר העידוד ששולם לעובדי החברה והחליפו בתשלום רכיב שכונה "פרמיה". לפי האמור בהסכם הקיבוצי, תחושב הפרמיה באופן הבא: לכל יחידה בבזק יקבעו אחוזי פרמיה שונים, האחוז שנקבע לכל יחידה ויחידה יוכפל בערך השעה של העובד ובשעות בהם עבד מדי חודש רגילות ונוספות. הסכום המתקבל מהכפלת המשתנים השונים, כפי שפורטו לעיל, הוא הסכום לו זכאי העובד בגין רכיב הפרמיה (להלן- הפרמיה).

5.     בסעיף 4.1 להסכם הקיבוצי נקבע כי :

" התוספת הנ"ל [הכוונה לפרמיה - ע.ר.] לא תהווה, בכל מקרה, שכר לכל דבר וענין ותשולם נגד דיווח חודשי בטופס תשלום ש"נ ותשלומים אחרים, בעמודה המתאימה. למען הסר ספק, תוספת זו לא תהווה מרכיב לפנסיה, לקרן השתלמות, לקופת כלל, חישוב ערך שעה, לחישוב תוספת אחוזית".(להלן- סעיף מסייג).

6.     כפועל יוצא מהסכם זו, לא נכללה הפרמיה בחישוב ערך השעה ובחישוב פדיון החופשה, לה היו זכאים המערערים.

7.     יובהר, כי עם פרישתם מבזק חתמו המערערים על הסכמי פרישה שכללו תנאי פרישה מועדפים, העולים על התנאים הקבועים בחוק.

פסק דינו של בית הדין האזורי

8.     בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את תביעת המערערים. בית הדין האזורי  בחן בתחילה את השאלה, האם יש לתת תוקף לאמור בהסכם הקיבוצי, לפיו לא תשמש הפרמיה שכר "לכל דבר ועניין". בהקשר זה קבע בין הדין האזורי, כי יש להבחין בין זכויות המגיעות לעובד מכוח חקיקת המגן, ובין זכויות המגיעות לעובד מכוח חוזה, וכי " ככל שמדובר בזכות המגיעה לעובד מכוח החוק - קובע החוק אם רכיב שכר מסוים יובא בחשבון לצורך אותה זכות". בית הדין האזורי הוסיף וקבע, כי מאחר שעסקינן בזכויות שמקורן במשפט העבודה המגן, אין מקום ליתן תוקף לתניה המופיעה בהסכם הקיבוצי, ולפיה לא תהווה הפרמיה שכר "לכל דבר ועניין".

9.     לאור המסקנה אליה הגיע, ולפיה אין ליתן תוקף לתניה בהסכם הקיבוצי המנוגדת לזכות מכוח משפט העבודה המגן, פנה בית הדין האזורי לבחינת השאלה, האם מדובר בתוספת אמיתית לשכר או בחלק מהשכר הרגיל.

בבואו לבחון את המצב העובדתי קבע בית הדין האזורי, כי הפרמיה עודדה הגדלת התפוקה, נוכחות ועבודה בשעות נוספות, וכי בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי מדובר בשכר רגיל של העובד אלא  בתוספת אמיתית.

10. עוד קבע בית הדין האזורי לעניין הכללת הפרמיה בחישוב גמול השעות הנוספות, כי " הואיל ותוספת הפרמיה שולמה עבור כל השעות שעבדו התובעים בפועל, כולל השעות הנוספות, הרי שהם קיבלו את תוספת הפרמיה גם בגמול השעות הנוספות. דרישה להכליל את הפרמיה בערך השעה, בנוסף לתשלום שקיבלו העובדים מדי חודש כפרמיה בגין השעות הנוספות, הינה דרישה לכפל תשלום פרמיה, בגין אותה יחידת זמן. לשון אחר: העובדים מתוגמלים על שעות נוספות הן בתשלום של גמול שעות נוספות לפי החוק, והן בתשלום של תוספת הפרמיה, כשהיא מוכפלת במספר השעות שהעובדים מבצעים בפועל. הכללת התוספת גם בערך השעה, המהווה בסיס לחישוב גמול השעות הנוספות, יהווה כפל תשלום לאותה מטרה, ולכך אין הצדקה. הואיל והתובעים קיבלו את הפרמיה עבור כל שעה נוספת שעבדו בפועל, הכללת הפרמיה בערך השעה מהווה תשלום כפול של פרמיה בגין שעות נוספות" .

11. בקשר לזכאות לכלול את הפרמיה בחישוב פדיון החופשה השנתית, קבע בית הדין האזורי, כי לפי ההלכה שנפסקה בעניין זבדי   (להלן - הלכת זבדי), אין מקום להביא בחישוב פדיון החופשה את רכיב הפרמיה.

טענות הצדדים בערעור

12. בערעורם לפנינו טענו המערערים, כי לפי האמור בסעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה) ולפי האמור בסעיף 10 לחוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951 (להלן - חוק חופשה שנתית) מחושבים שעות העבודה, ימי החופשה ופדיון החופשה על בסיס שכרו הרגיל של העובד. שכרם הרגיל של המערערים כולל את רכיב הפרמיה, ולכן יש לכלול רכיב זה בחישוב זכויותיהם. המערערים הוסיפו וטענו, כי לא היה מקום ליישם את ההלכות הנוגעות לאבחנה בין "שכר" ל"תוספת", שעה שהלכות אלה נוגעות להכללת תוספת מסוימת בחישוב הפנסיה לה זכאי עובד לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל - 1970. המערערים הפנו להלכה שנקבעה בעניין ברנע , בה נפסק כי דמי הכוננות שקיבל העובד, יכללו בחישוב השעות הנוספות ופדיון החופשה להם הוא זכאי.

13. בזק טענה, כי דרישת המערערים לכלול בחישוב ערך שעה ופדיון חופשה שנתית את רכיב הפרמיה יביא למצב בו תחויב בתשלומי כפל, זאת כיוון שבחישוב הפרמיה מובאים בחשבון השעות הנוספות שביצעו המערערים.

14. בזק הדגישה, כי המערערים פרשו מעבודתם זה מכבר, וכי בהסכמי הפרישה שנחתמו עימם, קיבלו המערערים תנאי פרישה מועדפים, העולים על אלה להם היו זכאים מכוח החוק. הסכמי פרישה אלה הם בבחינת "עסקת חבילה", הממצה את מלוא זכויותיהם של המערערים בגין תקופת עבודתם בבזק וסיומה. בהקשר זה הוסיפה וטענה בזק, כי כתנאי מוקדם לפסיקת הסכומים הנתבעים על ידם, על המערערים להשיב את הסכומים שקיבלו במסגרת הסכמי הפרישה, וכי תביעת המערערים נגועה בחוסר תום לב.